שלום אורח, התחבר לאתר!, שכחת את הסיסמה?
  דוא"ל:
סיסמה:
טופס רישום לאתר | הוסף למועדפים | קבע כדף הבית
WWW.MedicalMedia.co.il
אודות אינדקס קישורים עדכוני רישום חיפוש תרופות כתבי עת כינוסים דף ראשי
yoman.co.il - תוכנה לזימון תורים
Medical Search Engine
Skip Navigation Linksראשי > רשימת כתבי עת > COPD - גליון מס' 1 > תסמינים - הגישה לחולה עם שיעול וקוצר נשימה
COPD
דצמבר 2013 Decembere | גיליון מס' 1 .No
צור קשר
חברי מערכת
רשימת גליונות קודמים
שער הגליון

תסמינים - הגישה לחולה עם שיעול וקוצר נשימה


דניאל סטרובין

תקציר

שיעול וקוצר נשימה הם תסמינים שכיחים העשויים להופיע, ביחד או בנפרד, בהסתמנות חריפה, תת חריפה או כרונית, ומהווים אתגר אבחנתי וטיפולי שכיח ברפואת הקהילה, ברפואת המומחים ובמערך האשפוזי.

הגורם השכיח לשיעול חד ללא קוצר נשימה הוא מחלה זיהומית המערבת דרכי אוויר עליונות או תחתונות. רוב מקרי השיעול הכרוני נגרמים מתסמונת שיעול משנית לגירוי דרכי האוויר העליונות, לרפלוקס ושטי פעיל, ברונכיטיס אאוזינופילית לא אסתמטית או לאסתמה. כשאין חשד קליני למחלה ספציפית, מומלץ טיפול סימפטומטי או ספציפי לפי סבירות קלינית. בחולים עם שיעול המלווה בכיח דמי, בקוצר נשימה הולך ומחמיר, בגורמי סיכון ייחודיים או בממצאים חשודים בבדיקה גופנית, נדרש לעתים בירור סיבתי מלא ומקיף, הכולל הערכה מלאה של דרכי אוויר עליונות ותחתונות. בירור זה ייעשה גם בחולים עם שיעול כרוני משמעותי בהיעדר אבחנה ברורה וללא שיפור בטיפול אמפירי,

קוצר נשימה יכול לייצג פתולוגיות במערכות רבות, החל מגזע המוח עד הרקמות ההיקפיות. בדרך כלל מדובר בסיבות לבביות או ריאתיות. סיבות פחות שכיחות הן השמנה, אנמיה, חמצת מטבולית, מחלות נוירולוגיות שריריות וגרמיות, פתולוגיה בדרכי אוויר עליונות וסיבות פסיכיאטריות. הטיפול מותאם לסיבת קוצר הנשימה.

במקרים של קוצר הנשימה חד יש לשלול מצבים מסכני חיים. במקרים האלה הטיפול בגורם נעשה במקביל לפעולות החייאה ולמתן חמצן ותמיכה נשימתית, יחד עם המשך הבירור הסיבתי.

 

קיצורים:

UACS – Upper Airway Cough Syndrome

GERD – Gastro Esophageal Reflux Disease

NAEB – Non Asthmatic Eosinophilic Bronchitis

COPD – Chronic Obstructive Pulmonary Disease

 

הגישה לחולה המשתעל

פתופיזיולוגיה ושכיחות

שיעול הוא רפלקס הגנתי לפינוי הפרשות ולמניעת אספירציה לדרכי אוויר תחתונות. קולטנים כימיים ומכאניים בדרכי אוויר מעבירים גירוי דרך סעיפי עצב הוואגוס למוח, וכתגובה לכך שרירי הנשימה מתכווצים כנגד גלוטיס סגור, הנפתח תוך כדי נשיפה עם זרימה מהירה. השיעול הוא תסמין טורדני ושכיח ביותר, ואחד מכל חמישה הפונים לייעוץ לרופא ראשוני מתלונן על שיעול.(2,1)

שיעול מחולק לפי משכו: שיעול חריף – עד שלושה שבועות; שיעול תת-חריף – שלושה עד שמונה שבועות; שיעול כרוני – הנמשך יותר משמונה שבועות. שלוש הקבוצות נבדלות בסיבות ובטיפול.

הסיבות השכיחות לשיעול

שיעול חריף נגרם בדרך כלל ממחלה זיהומית נגיפית או חיידקית של דרכי אוויר עליונות או תחתונות. הסיבות האחרות לשיעול חריף מחולקות למצבים מסכני חיים כגון דלקת ריאות קשה, תסחיף ריאתי או החמרה של אי ספיקת הלב, ולמצבים שאינם מסכני חיים כגון החמרת מחלה ריאתית כרונית (אסתמה, חסמת הריאות – COPD, מחלה ברונכיאקטטית) או חשיפה סביבתית-תעסוקתית.(4,3)

הסיבה השכיחה לשיעול תת-חריף היא גירוי דלקתי מתמשך לאחר זיהום בדרכי אוויר (Postinfectious Cough). כשאין רקע קודם של זיהום בדרכי אוויר מהתחלת השיעול, הסיבות השכיחות דומות לאלה של שיעול כרוני.(5–7)

שיעול כרוני הנמשך יותר משמונה שבועות בחולה שאינו מעשן, שאינו משתמש במעכבי ACE וללא פתולוגיה בצילום חזה, נגרם בדרך כלל מאחד מארבעת הגורמים הבאים או יותר: תסמונת שיעול מדרכי אוויר עליונות (UACS, שנקראה בעבר תסמונת הנזלת האחורית – Postnasal Drip Syndrome); רפלוקס ושטי פעיל; אסתמה או ברונכיטיס אאוזינופילית לא אסתמטית (NAEB). חשוב לציין שבכל אחד ממצבים אלה ייתכן שיעול כביטוי יחידי לנזלת, לרפלוקס, לאסתמה או לברוניכטיס אאוזינופילית, כלומר נזלת אחורית ללא תסמינים אחרים, רפלוקס ללא צרבת או אסתמה ללא קוצר נשימה. מצבים אלה שכיחים, ונמצאו כגורם לשיעול כרוני ביותר מ-90% מהחולים. קיום של יותר ממצב אחד מאלה בחולה המשתעל (למשל נזלת ואסתמה) מתואר בשליש מהחולים. "שיעול בלתי מוסבר" הוא שיעול כרוני ללא אבחנה ספציפית אחרי בירור מקיף לסיבת השיעול, וללא שיפור אחרי ניסיון טיפולי אמפירי, לפי שיקול קליני מונחה סבירות לגורמים השכיחים שתוארו לעיל.

הערכה של חולה משתעל – תרשים מספר 1

תולדות המחלה

האנמנזה מכוונת לגורמי שיעול אפשריים, שביניהם הרגלים כגון עישון, חשיפה תעסוקתית כגון אבק מזיק, חומרים נדיפים ועשן, תחביבים וסביבה, זיהומי נשימה, רקע אטופי, נזלת, סינוסיטיס, אסתמה, צרבת ומחלה פפטית, תרופות (בעיקר מעכבי ACE ו-NSAIDS) ומחלות רקע אחרות כמו אי ספיקת לב ומצבים הכרוכים בנטייה לאספירציה לדרכי הנשימה.

נוסף על שאלות מכוונות לתסמיני ריניטיס, רפלוקס ואסתמה, קיומם של תסמינים נלווים אחרים כמו חום, קוצר נשימה והמופטיזיס יכול להצביע על צורך בבירור נוסף.

מקובל לשאול על אופי השיעול, אם השיעול ליחתי (פרודוקטיבי) או יבש, על אופי הליחה (צמיגה, מוגלתית, דמית), על היארעות השיעול בלילה ולאחר היקיצה (רינוסינוסיטיס, אסתמה), לאחר האוכל (רפלוקס ואספירציה) או לאחר מאמץ (אסתמה).

ממצאים בבדיקה הגופנית

הבדיקה הגופנית מכוונת לאיתור רמז לגורמים השכיחים לשיעול (רינוסינוסיטיס, רפלוקס ואסתמה) ולסימני תחלואה לבבית ונטייה לאספירציה. בבדיקה הגופנית נחפש עדות להפרעה בנשימת אף/נזלת, רגישות לניקוש מעל מערות הפנים, גירוי או נזלת בלוע אחורי, ממצאים בבדיקת הריאות והלב והפרעה במנגנון הבליעה.

בדיקות עזר

בדיקות העזר הבסיסיות כוללות צילום חזה ומערות פנים וספירומטריה, כולל תגובה למרחיב סמפונות. כאשר יש חשד למחלה זיהומית, יש לשלוח תרביות ליחה ונוגדני שעלת, לפי המקרה.

הבדיקות הנוספות העיקריות הן בדיקות רופא אא"ג, ייעוץ ריאות ובדיקות נוספות על פי המקרה ודימות מתקדם (CT מערות פנים וחזה).

ייעוץ אא"ג כולל בעזרת סיב-אופטי (רינוסקופיה, לרינגוסקופיה) תסייע לאבחנה בשאלה של רינוסינוסיטיס ושל ממצאים בבדיקת הגרון ומיתרי הקול, כולל עדות עקיפה לרפלוקס ושטי פעיל ולפתולוגיה אחרת בגרון ובקנה העליון. ייעוץ רופא ריאות כולל ספירומטריה, אם לא בוצעה קודם, וחשוב במטופלים עם חשד למחלה ריאתית.

למרות שלמעלה משני שלישים מהחולים משתעלים בשל סיבה חוץ ריאתית, השיעול נתפס כתסמין ריאתי, וייעוץ זה נמצא במרכז הבירור והטיפול במרבית החולים המשתעלים המופנים לרפואה יועצת. ייעוץ ריאות יכלול תמיד התייחסות לספירומטריה ולדימות חזה בסיסי או מתקדם. הספירומטריה היא בדיקה אבחנתית למחלות חסימתיות בדרכי אוויר. בנוכחות ספירומטריה תקינה ללא שיפור משמעותי לאחר מרחיב סמפונות, תישקל האפשרות לבצע מבחני תגר סמפונות (מאמץ, מטאכולין, אדנוזין). מבחן תגר סמפונות תקין מסייע לשלול אסתמה פעילה כסיבה לשיעול. תפקודי ריאות מלאים, וביניהם בדיקת נפחי ריאה ודיפוזיה, יבוצעו במידת הצורך לאבחון הפרעה רסטריקטיבית תוך ריאתית וחוץ ריאתית ונפחת (אמפיזמה). כשיש חשד לסיבה תעסוקתית לשיעול, יש להפנות את המטופל לייעוץ רופא תעסוקתי. כאשר יש חשד לפתולוגיה ריאתית המחייבת בירור פולשני ובמקרים נדירים שבהם השיעול טורדני והאבחנה נותרה בלתי ברורה או קיים חשד לגוף זר בדרכי הנשימה, תתבצע לברונכוסקופיה אבחנתית על פי שיקול יועץ ריאות.

בדיקות דימות של דרכי אוויר עליונות (צילום או CT סינוסים, צוואר ומנגנון בליעה) נעשות במקרים שבהם אין אבחנה חד משמעית בבדיקת רופא אא"ג, ולאחר היעדר תגובה לטיפול אמפירי בתסמונת שיעול מדרכי הנשימה העליונות. ניטור חומציות הוושט (pH Metria) היא בדיקת בחירה בחולים עם חשד לרפלוקס ושטי (GERD) ללא הטבה תחת טיפול במעכבי הפרשת חומצה לקיבה (PPI – Proton Pump Inhibitors).

התייחסות לסימנים מיוחדים

גישה לשיעול בחולה עם מערכת חיסון מדוכאת דומה לגישה בחולה עם מערכת חיסון תקינה, למעט הרחבת אבחנה מבדלת לפי מאפיינים של דיכוי חיסוני (HIV, טיפול אימונוסופרסיבי, מושתלים).

שיעול עם כיח מוגלתי או דמי, קשיי נשימה במאמץ או במנוחה, כאבי חזה, חום גבוה או תסמינים סיסטמיים בולטים דורשים בירור וטיפול בהתאם.

טיפול בחולה המשתעל

הטיפול הוא בסיבה המוכחת או המשוערת (על פי רמז קליני והסתברות) לתסמונת השיעול, להלן:

- בחשד לרינוסינוסיטיס או ל-UACS על רקע אלרגי מומלץ טיפול בתרסיס אף סטרואידלי ו/או אנטי-היסטמינים

- בחולה עם UACS ללא רקע אלרגי מומלץ טיפול באנטי-היסטמינים מדור ראשון, ובמידת הצורך להוסיף דקונגסטנטים (Brompheniramine ו-Sustained-Release Pseudoephedrine). תרופות אלה יכולות להינתן בטיפול מקומי בטיפות או בתרסיס אף או בטיפול פומי בטבליות או בסירופ

- בחשד לאסתמה או לברונכיטיס אאוזינופילית מומלץ טיפול בסטרואידים נשאפים, ובמידת הצורך להוסיף מרחיב סמפונות קצר טווח (ביתא אגוניסטי – ונטולין) לטיפול באסתמה

- בחשד לרפלוקס ושטי מומלץ שינוי דיאטטי וטיפול ב-PPI

- שימוש במדכאי שיעול היקפיים (Levodropropizine או Moguisteine) או מרכזיים (Codeine או Dextromethorphan) מומלץ בחולים עם שיעול ממושך רק לפרק זמן קצר להקלה ורק במקרים ספציפיים

- בחולים עם חשד לשעלת בשבועות ראשונים של המחלה מקובל לתת טיפול אנטיביוטי מקבוצת המקרולידים, כדי להקל על תסמינים ולקצר את משך המחלה, ולבודד את החולה לחמישה ימים בתחילת הטיפול

- לזיהום חיידקי בדרכי אוויר עליונות (סינוסיטיס או דלקת גרון) או תחתונות (ברונכיטיס חריפה או דלקת ריאות) טיפול אנטיביוטי הוא טיפול בחירה. יש לזכור כי תסמונות אלה יכולות להיגרם גם מנגיפים, ולכן לא מומלץ להשתמש באופן גורף בטיפול אנטיביוטי בשבוע הראשון של זיהום נשימתי.

טיפול בגורמים ספציפיים לשיעול כרוני דורש התמדה למשך כמה חודשים. עקב השכיחות הגבוהה יחסית של כמה גורמים לשיעול כרוני בו זמנית, מומלץ להוסיף על פי שיקול הדעת הקליני טיפול מקביל בכל סיבה אפשרית של שיעול, למשל להוסיף PPI יחד עם טיפול בתרסיס אף סטרואידלי. אפשר לשנות או להגביר טיפול, ויש לוודא היענות של המטופל לטיפול המומלץ.

עישון ושימוש בתרופות היכולות לגרום לשיעול כתופעת לוואי כמו ACEI במטופל עם שיעול ממושך, מחייבים הפסקת עישון והפסקת השימוש בתרופה החשודה כגורם לשיעול לפני ביצוע בירור נוסף. מומלץ להפסיק ACEI במטופל עם שיעול כרוני ללא קשר למשך הטיפול בו לפני תחילת השיעול. שיעול בדרך כלל חולף תוך חודש מהפסקת ACEI, למרות שלפי הספרות ההחלמה יכולה להימשך עד שלושה חודשים. לא ידוע על טיפול יעיל לשיעול משני ל-ACEI למעט הפסקת התרופה.

הגישה לחולה עם קוצר נשימה

פתופיזיולוגיה ושכיחות

קוצר נשימה נובע בדרך כלל מפתולוגיה במערכת הלב או הנשימה, אם כי מקורו יכול להיות מחוץ למערכות אלה. תחושת קוצר הנשימה נוצרת כאשר יש פער בין הדחף לנשימה לבין היכולת לבצעה. לפיכך אפשר לחלק את קוצר הנשימה לשני סוגים לפי המנגנון הפתופיזיולוגי. המנגנון הראשון הוא דחף מוגבר למרכז נשימה (Increased Respiratory Drive) הנגרם מגירוי ומהפעלת קולטנים שונים בדרכי האוויר, בריאות ובכלי הדם, וקורה במצבים כמו מחלת ריאות חסימתית, מחלת ריאות אינטרסטיציאלית, אי ספיקת לב, פתולוגיה בכלי דם ריאתיים או הפעלת קולטנים כימיים שונים בשל ירידה בחמצון, עלייה בתחמוצת דו-פחמן או חמצת, השפעה הורמונלית (כמו השפעת הפרוגסטרון בהיריון תקין) ומצבי דחק וחרדה. המנגנון שני הוא הפרעה בתפקוד תקין של "מכונת האוורור" (Impaired Ventilatory Mechanics), ואופייני למחלות חסימתיות, המתבטאות בהגברת ההתנגדות לנשימה, ומצבים שיש בהם שינוי בתכונות המכניות, מחייבים ביצוע עבודת נשימה מוגברת באורח פתולוגי לתפוקת אוורור נתונה (פתולוגיות נוירומוסקולריות, השמנה, קיפוסקוליוזיס קשה ותפליט פלאורי).(9,8)

תלונה על קוצר נשימה נפוצה מאוד, ומקיפה כ-50% מהפניות לעזרה דחופה בחדרי המיון ובמוקדי החירום וכ-25% מכלל התלונות במערכת האמבולטורית. פתולוגיות לבביות (אי ספיקת לב סיסטולית או דיאסטולית ותעוקת לב), פתולוגיות ריאתיות (אסתמה, חסמת הריאות ומחלת ריאות אינטרסטיציאלית) ומצבים פסיכיאטריים מסבירים קוצר נשימה כרוני ב-85% המטופלים. סבירות קלינית לקיום חסמת הריאות כסיבה לקוצר נשימה גדולה פי 19 בקרב מעשנים של 40 שנות חפיסה ויותר.

סיבות לקוצר נשימה חד וכרוני

קוצר נשימה חד מוגדר עד חודש ימים מתחילתו, וקוצר נשימה כרוני מוגדר כשמשכו מעל חודש ימים. הגורמים השכיחים לקוצר נשימה הם מצבי תחלואה לבבית או ריאתית חדה או כרונית.

מצבים לבביים שכיחים הם התקף לב, תעוקת לב בלתי יציבה, אי ספיקת לב והפרעות קצב והולכה.

מחלות ריאה שכיחות הן אסתמה, חסמת הריאות, דלקת ריאות, חזה אוויר, תסחיף ריאתי, תפליט פלאורלי ומחלה ריאתית-שאתית. מצבים פחות שכיחים באבחנה מבדלת של קוצר נשימה הם פתולוגיה בדרכי אוויר עליונות כמו אפיגלוטיטיס, גוף זר או מחלה זיהומית קשה בגרון, פתולוגיה נוירומוסקולרית חדה, מצבים סיסטמיים המלווים באנמיה קשה או בחמצת מטבולית ומצבים פסיכיאטריים כמו התקף חרדה והיפרוונטילציה.

הערכה של חולה עם קוצר נשימה – תרשים מספר 2

תולדות המחלה

רקע רלבנטי קודם למחלה כולל עישון, חשיפת סביבתית ותעסוקתית, אסתמה, מחלות לב, סוכרת, יתר לחץ דם, אנמיה, הפרעה בתפקוד בלוטת התריס והשמנה.

חשוב לברר את משך קוצר הנשימה (חד או כרוני), את מידתו וקצב החמרתו, אם מתקיים קוצר נשימה במנוחה, אם אופיו התקפי (בחולי אסתמה) או לילי ותסמינים נלווים כגון שיעול, כאב או מועקת חזה (מחלה לבבית, תסחיף ריאתי או חזה אוויר), כמעט התעלפות (מחלה לבבית, יתר לחץ דם ריאתי, תסחיף ריאתי או אוורור יתר), צורך בשאיפה עמוקה ("לא נכנס די אוויר") ונימול סביב הפה או בקצות האצבעות (אוורור יתר). קוצר נשימה לילי המעיר את החולה משנתו מרמז על אסתמה או על אי ספיקת לב, המלווה פעמים בקוצר נשימה בשכיבת פרקדן (Orthopnea). קוצר נשימה בחשיפה אלרגנית, בחשיפה תעסוקתית ובגירוי סביבתי מרמזים על אפשרות לאסתמה אלרגנית או תעסוקתית.

קוצר נשימה במאמץ מוערך לפי מדרג חומרה Modified Medical Research Council (MMRC) בדירוג חומרה מ-0 עד 4 כמפורט בטבלה 1.

טבלה 1: קוצר נשימה לפי מדרג MMRC

מדרג

תיאור חומרת קוצר הנשימה

0

קוצר נשימה במאמץ ניכר בלבד (תקין)

1

קוצר נשימה בהליכה מהירה במישור או בהליכה בעלייה

2

קוצר נשימה המחייב עצירה בהליכה רגילה במישור; הליכה אטית יותר מבני אותו גיל

3

קוצר נשימה המחייב עצירה לאחר כ-100 מטר בקצב רגיל לאחר כמה דקות במישור

4

קוצר נשימה המרתק את החולה לביתו; קוצר נשימה כאשר החולה מתלבש

הבדיקה הגופנית

בדיקה גופנית מלמדת על חומרת קוצר הנשימה ורואים בה מספר נשימות לדקה, שימוש בשרירי עזר, נשימה פאראדוקסלית, הזעה מוגברת, כיחלון מרכזי או היקפי וריווי חמצן ירוד. רמזים לאטיולוגיה כוללים סימני אי ספיקת לב ימנית ושמאלית, הערכת יעילות תפוקת הלב (לחץ דם, דופק וסדירות), אזינת ריאות (נשיפה מאורכת וצפצופים במחלה חסימתית, פקעים שאיפתיים במחלה אונטרסטיציאלית ובאי ספיקת לב), עמימות בניקוש (נוזל פלאורלי), התאלות (Cubbing) במחלה אינטרסטיציאלית, במחלה ממארת או בברונכיאקטזיות. גודש ורידי הצוואר בחולה עם קשיי הנשימה מעלה פי 34 סבירות לאי ספיקת לב כגורם לדיספנאה. סימני חולשת שרירים ונשימה פרדוקסלית יכולים להעיד על מחלה נוירומוסקולרית.

בדיקות עזר

בדיקות העזר העיקריות הן אק"ג, צילום חזה, תפקודי ריאות – בדיקת זרימת שיא נשיפתית (Peak Flow), ספירומטריה או תפקודי ריאות מלאים, אקו לב, מיפוי ריאות או CT – אנגיוגרפיה, בדיקות גזים בדם, D Dimer, ספירת דם היקפי ובדיקות מטבוליות. שילוב הבדיקות מותאם לחומרה ולביצוע הערכה בקהילה או במסגרת דחופה-אשפוזית.(11,10)

התייחסות לסימנים מיוחדים

קוצר נשימה חד יכול לבטא מצב מסכן חיים, ולכן הערכה ראשונית באנמנזה תמציתית ובבדיקה גופנית חשובה כדי לשלול סכנה מידית. סימני אי ספיקה נשימתית חדה מתבטאים בטכיפנאה ניכרת (יותר מ-30 בדקה במבוגר) או בנשימות בודדות ושטחיות, בשימוש בשרירי עזר ובממצאים כמו כיחלון, חיוורון, הזעה מוגברת והכרה מעורפלת. בדיקת דופק, לחץ דם וחמצון הם מדדים חיוניים בחולה עם קוצר נשימה חד.

טיפול בחולה עם קוצר נשימה

הטיפול ייקבע לפי סיבת קוצר הנשימה וחומרתו ולפי הצורך בתמיכה נשימתית או בפעולות החייאה במקביל. בחולים עם אי ספיקה נשימתית ניתנת תמיכה נשימתית בחמצן ביתי קבוע ו/או בהנשמה.

סיכום

שיעול

- הסיבה השכיחה לשיעול חריף היא זיהום נשימתי ויראלי, שאינו מחייב בדרך כלל התערבות, למעט טיפול סימפטומטי

- ארבע הסיבות השכיחות לשיעול כרוני הן תסמונת גירוי דרכי הנשימה העליונות, רפלוקס ושטי, אסתמה וברונכיטיס אאוזינופילית לא אסתמטית, היכולים להתקיים ללא תסמינים אחרים האופייניים למצבים אלה

- במטופל שאינו מעשן ואינו נוטל מעכבי ACE וצילום חזה שלו תקין, השיעול נגרם בדרך כלל נגרם מ-UACS, מ-GERD, מאסתמה או מ-NAEB

- במשתעל כרוני המטופל במעכבי ACE, יש להחליפם בטיפול אחר, ולצפות לשיפור תוך חודש ימים

- אם אין הטבה בשיעול תוך טיפול בגורם ידוע או חשוד לשיעול כרוני, יש לוודא שהמטופל מקבל טיפול מיטבי לפרק זמן מספק, שהיענותו לטיפול טובה ושכל הסיבות האפשריות לשיעול הכרוני מטופלות יחד.

קוצר נשימה

- קוצר נשימה יכול להיות ביטוי לפתולוגיה בשרשרת הנשימה החל מגזע המוח עד הרקמות ההיקפיות

- קוצר נשימה בדרך כלל מבטא מחלה לבבית, ריאתית, או פתולוגיה פסיכוגנית

- אנמנזה ובדיקה גופנית מצמצמות אבחנה מבדלת ומנחות את המשך הבירור

- קוצר נשימה חד יכול לבטא מצב מסכן חיים, ואז הטיפול כולל פעולות החייאה וטיפול בגורם הספציפי במקביל

- טיפול בקוצר הנשימה כולל טיפול בחמצן ותמיכה נשימתית לפי הצורך.

 

רשימת ספרות:

  1. Irwin RS, Baumann MH, Bolser DC, et al. Diagnosis and management of cough executive summary. Chest. 2006;129(Suppl):1S-23S

  2. Irwin RS, Boulet LP, Cloutier MM, et al. Managing cough as a defense mechanism and as a symptom: a consensus panel report of the American College of Chest Physicians. Chest. 1998;114(Suppl):133S-181S

  3. Pratter MR. Overview of common causes of chronic cough: ACCP evidence-based clinical practice guidelines. Chest. 2006;129(Suppl):59S-62S

  4. Pratter MR. Cough and the common cold: ACCP evidence based clinical practice guidelines. Chest. 2006;129(Suppl):72S-74S

  5. Pratter MR. Chronic upper airway cough syndrome secondary to rhinosinus diseases (previously referred to as postnasal drip syndrome): ACCP evidence-based clinical practice guidelines. Chest. 2006;129(Suppl):63S-71S

  6. Braman SS. Postinfectious cough: ACCP evidence-based clinical practice guidelines. Chest. 2006;129(Suppl):138S-146S

  7. Prakash UBS. Uncommon causes of cough: ACCP evidence based clinical practice guidelines. Chest. 2006;129(Suppl):206S-219S

  8. Parshall MB, Schwartzstein RM, Adams L, et al. An official American thoracic society statement: update on the mechanisms, assessment, and management of dyspnea. Am J Respir Crit Care Med. 2012;185:435-452

  9. Zoorob RJ, Campbell JS. Acute Dyspnea in the Office. Am Fam Physician. 2003;68:1803-10

  10. Wahls SA. Causes and Evaluation of Chronic Dyspnea. Am Fam Physician. 2012;86(2):173-180

  11. Karnani NG, Reisfield GM, Wilson GR. Evaluation of Chronic Dyspnea. Am Fam Physician. 2005;71:1529-37

 


תגובות:



דף ראשי | כינוסים רפואיים | כתבי עת רפואיים | חיפוש תרופות | תנאי שימוש | אודות מדיקל מדיה | צור קשר | קוסמטיקה ואסתטיקה רפואית | קוסמטיקה רפואית
המידע המופיע באתר זה מיועד לצוות רפואי בלבד. המידע באתר אינו מהווה בשום אופן ייעוץ רפואי ו\או משפטי.
שימוש או צפייה באתר זה מעידים על הסכמתך לתנאי השימוש.
תנאי שימוש באתר זה:
ידוע לי שעל ידי שימוש באתר זה, פרטיי שמסרתי יאספו ע"י חברת מדיקל מדיה על מנת ליצור איתי קשר בנוגע לאירוע זה ולאחרים. מדיקל מדיה אף רשאית להעביר את פרטי הקשר שלי מעת לעת לחברות קשורות אליה ו/או צדדים שלישיים כחלק מהמודל העסקי שלה לשימוש בכיווני שיווק עבור לקוחותיה שכולל ניוזלטר מדעי לרופאים, מידע על עידכוני רישום של תרופות וציוד רפואי, נושאים מקצועיים, פרסומים שונים, הזמנות לכנסים, הזמנות למפגשים עם נציגי פארמה וכיוצ״ב. ידוע לי כי אני זכאי לבקש מחברת מדיקל מדיה לחדול משימוש במידע בכל עת ע"י שליחת הודעה כתובה לחברה ובמקרה זה תתבטל הסכמתי לעיל מיום שהתקבלה ההודעה.

לצפייה בתנאי השימוש לחץ\' כאן
Powered by Medical Media Ltd.
כל הזכויות שמורות לי.ש. מדיקל מדיה בע"מ ©